Vayedaber

Simple Havroutah

Yevamoth

Daf 81b

כּוּלָּן יִדָּלְקוּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יַעֲלוּ בְּאֶחָד וּמָאתַיִם. שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כֹּל שֶׁדַּרְכּוֹ לִימָּנוֹת — מְקַדֵּשׁ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ אֶלָּא שִׁשָּׁה דְּבָרִים בִּלְבַד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: שִׁבְעָה.

Traduction

they must all be burned; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: They are nullified in a mixture of one part forbidden food to two hundred parts permitted food. As Rabbi Meir would say: Any object that it is usual to count renders a mixture prohibited. In other words, objects that are counted and sold by the unit, rather than by weight or estimation, are considered of special importance, and so they cannot be nullified by any majority and therefore must be burned. But the Rabbis say: Only six objects are important enough that they cannot be nullified and therefore render their mixtures forbidden. Rabbi Akiva says: There are seven such objects.

Rachi non traduit

כולן ידלקו. דלא בטלי כדקתני טעמא שהיה רבי מאיר אומר כל שדרכו לימנות מקדש את המתערב עמו ואין בטל ברוב שכלאי הכרם בדבר שאין במנין בטלין באחד ומאתים כדאמר בפסחים באלו עוברין (פסחים דף מח:) מן המאתים ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור מיכן לערלה וכלאי הכרם שבטלים במאתים:

מקדש. מאתים או שלש מאות דלא בטל:

Tossefoth non traduit

כולן ידלקו. וליכא למימר דלניידינהו דגזרינן שמא יבואו עשרה בני אדם בבת אחת כו' כדאמר בריש פ' התערובות (זבחים דף עג:
ושם) וא''ת ומ''ש דלא פליג ר' אליעזר הכא וכן אכל הנהו דמס' ערלה (בפ''ג מ''ו) כדקאמר לענין עבודת כוכבים בסוף כל הצלמים (ע''ז דף מט:) דיוליך הנאה לים המלח ומיהו רבינו שמואל פירש שם דה''ה בכל איסורין ונראה דדוקא גבי עבודת כוכבים אית ליה הכי משום דתופסת את דמיה וכשמוליך הנאה נראה כאילו הוליך האיסור ועוד יש לפרש דדוקא בתנור שהסיקו בעצי עבודת כוכבים ואפה בו את הפת ונטל ממנה כרכר וארג בו את הבגד אמרינן יוליך הנאה לים המלח כשנתערב לפי שאין ממשות האיסור בעין וההוא דאיתערב לו חביתא דחמרא דקאמר (שם) דיוליך הנאה היינו משום דאין נהנה מגוף האיסור דאסור בשתיה אלא או למכור או ליתן לפועליו וא''ת ומה טעם לא אמרי' בכל הנך דמס' ערלה (פ''ג מ''ו) ימכרו כולן לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו כדאמר רשב''ג בפרק בתרא דמס' ע''ז (דף עד. ושם) גבי יין נסך בירושלמי פריך לה ומשני דחיישינן בכולהו אם ימכור לעובד כוכבים שמא יחזור וימכור לישראל וכן בפת ובגד דפרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מט:) אע''ג דפת של עובד כוכבים אסור כיון דשרי בהנאה חיישינן שמא יקנה ממנו ישראל ליתן לפועליו וחבית דההוא גברא אם היה חפץ למכור כל יינו ביחד ה''ה דהוה מצי למכור חוץ מדמי איסור שבו:

אֵלּוּ הֵן: אֱגוֹזֵי פֶרֶךְ, וְרִמּוֹנֵי בָּדָן, וְחָבִיּוֹת סְתוּמוֹת, וְחִלְפֵי תְרָדִין, וְקוּלְחֵי כְּרוּב, וְדַלַּעַת יְוָנִית. וְרַבִּי עֲקִיבָא מוֹסִיף אַף כִּכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. הָרְאוּיִן לְעָרְלָה — עָרְלָה. לְכִלְאֵי הַכֶּרֶם — כִּלְאֵי הַכֶּרֶם.

Traduction

They are as follows: Perekh nuts, high-quality nuts from a place called Perekh; Badan pomegranates, pomegranates from a place called Badan; sealed barrels of wine; shoots of beet; cabbage stalks; and Greek gourd. Rabbi Akiva adds, as his seventh item, a homeowner’s loaves. Different prohibitions apply to these seven items: Those that are fit for the prohibition of orla, fruit that grows in the first three years after a tree has been planted, i.e., the nuts and pomegranates, render the entire mixture orla. Those that are fit for the prohibition proscribing a mixture of food crops in a vineyard, i.e., the beets, cabbage, and gourd, render the entire mixture a mixture of food crops in a vineyard.

Rachi non traduit

פרך. מקום:

הראוין לערלה. כגון אגוזים ורימון וחביות מקדשין ואוסרין את הכשרים משום ערלה:

הראוין לכלאי הכרם. כגון תרדין וכרוב ודלעת:

Tossefoth non traduit

פרך. פירש בקונטרס שם מקום ור''י אומר על שם שנפרכים כדאמר בפסיקתא דפרשתא דיהודה וישראל רבים אחר פרשת כי תשא דריש על אל גנת אגוז ירדתי שנמשלו ישראל לאגוז שיש בו ג' מינים של פרך שנפרך מעצמו:

ככרות של בעל הבית. אבל של נחתום שהם קטנות אפי' ר''מ מודה דלא מקדש דהא תנן במס' ערלה (פ''ג מ''ז) דתעלה באחד ומאתים והא דמשמע לקמן דחתיכה של לחם הפנים לא בטלה בשל חולין שאני לחם הפנים דחמיר טפי וראוי להתכבד בו ואפה בו את הפת דפ' כל הצלמים (ע''ז דף מט:) דקתני נתערבה באחרות כולן אסורות צריך לאוקמא בככרות של בעל הבית:

הראויה לערלה ערלה. בירושלמי מדקדק אמאי לא תני נמי הראוי לתרומה תרומה דכיון דחשיבי לא בטלי באחד ומאה ומשני משום דכולהו שייכי בתרומה ולא מצי למיתני הראוי לתרומה תרומה ועוד מצי לשנויי דהאי תנא תרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסור הנאה כדאמר בפ' בתרא דמסכת ע''ז (דף עד.) אמתניתין דהתם:

רַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: ''אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִימָּנוֹת'' שָׁנִינוּ. וְרֵישׁ לָקִישׁ סָבַר: ''כֹּל שֶׁדַּרְכּוֹ לִימָּנוֹת'' שָׁנִינוּ.

Traduction

And it was stated that amora’im disagreed about the precise wording of this mishna: Rabbi Yoḥanan holds that we learned: That which it is usual to count, i.e., Rabbi Meir’s stringent ruling is limited to objects that are sold exclusively by unit. And Reish Lakish holds that we learned: Any object that it is usual to count, i.e., even items that are only sometimes sold by unit are considered important and cannot be nullified.

Rachi non traduit

רבי יוחנן סבר את שדרכו לימנות. שמיוחד במנין שנינו דלא בטל הלכך חתיכות ועיגולים אע''ג שדרכן לימנות הואיל שדרכן נמי לימכר באומד בטלי:

ור''ל סבר כל שדרכו לימנות. אפילו לפרקים שנינו דלא בטיל הלכך עיגול אי ס''ד תרומה בזמן הזה דאורייתא לא היה בטיל:

Tossefoth non traduit

רבי יוחנן אומר את שדרכו למנות שנינו. בירושלמי משמע דלא הוי אלא עשרה דברים את שדרכו ונראה דהיינו אותן ששה דברים דקאמרי רבנן וחבילי תלתן הרי שבעה ובגד שצבעו בקליפי ערלה ונתערבה באחרים וצובע מלא הסיט בקליפי ערלה וארגו בבגד ותרי מילי חשיבי הרי ט' ואורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ואית דחשיב ככרות של בעל הבית בעשירית וקשה לר''י דהא איכא טובא טבעות וכוסות של עבודת כוכבים דהתערובות (זבחים עד.) וכל הנהו דתנן בפרק בתרא דמסכת ע''ז (דף עד. ושם) יין נסך ועורות לבובין וכו' וקאמר התם דהאי תנא תרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה וכל הנהו הוו את שדרכו דאי לאו הכי תקשה ההיא משנה לרבי יוחנן ודוחק לומר דתנא דליטרא קציעות היא דא''כ הוה ליה לאקשויי ולשנויי הכי כדפריך אההיא דהתערובות ובריש מסכת ביצה (דף ג:

ושם) ועוד נראה דעדיפי מאת שדרכו מדפריך התם וליתני נמי אגוזי פרך ורמוני באדן וליתני נמי ככרות של בעל הבית ומשני אכולהו הא תנא ליה התם ומחבילי תלתן דחשיב הכא ברישא לא פריך משמע דכרבנן בעי לאוקמי דלא סגי להו באת שדרכו ואמר רבינו יצחק דבירושלמי לא חשיב אלא אותן ששנויים שם במסכת ערלה (פ''ג) אבל אכתי איכא טובא וא''ת יין נסך דחשיב התם במסכת ע''ז ע''כ בחביות סתומות איירי דהא כרבנן בעי לאוקמיה וא''כ אמאי חשיב לה הא תנא ליה במסכת ערלה ואמר רבינו יצחק דאיצטריך לאשמועינן דמחמרינן ביין נסך ואע''ג דלא כתיב איסוריה בדאורייתא אלא מדברי קבלה או שמא אשמועינן דדוקא ביין נסך מחמרינן ולא בסתם יינן ואם בסתם יינן הוי דינא הכי כ''ש דאיצטריך לאשמועינן משום סתם יינן א''נ אשמועינן דלא שרי על ידי פדיון לאפוקי מדר' אליעזר וא''ת והא קתני שור הנסקל ובפ' התערובות (זבחים עב. ושם) משמע דשור הנסקל וחטאות המתות לא חשיבי אפילו כחבילי תילתן ואמר ר''י דדוקא מחטאות מתות הן כבשות קטנות פריך בהתערובות דלא חשיב שבמנין לפי שרגילים למכור כל העדר יחד ואפילו יחשב כשהוא שחוט כחתיכה הראויה להתכבד בה כשהוא חי גריע טפי אבל שור הנסקל שהוא גדול חשיב הוא אפילו אליבא דרבנן ובירושלמי מוקי ההיא דפרק בתרא דמסכת ע''ז בשור הנסקל שחוט דראוי להתכבד בו ומיהו אמר ר''י דלפי הש''ס שלנו משמע שמעמידה בחי דבפ' התערובות (שם דף עא:) עביד צריכותא ממתני' דהתם דאשמועינן שור הנסקל שנתערב בקדשים ודפרק בתרא דמס' ע''ז דאשמועינן שור הנסקל בחולין ואי בחתיכה איירי ההוא דמס' ע''ז לא הוה צריך לטעמא דהפסד קדשים דקאמר התם:

מַאי חֲתִיכָה — דְּתַנְיָא: חֲתִיכָה שֶׁל חַטָּאת טְמֵאָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה חֲתִיכוֹת שֶׁל חַטָּאוֹת טְהוֹרוֹת, וְכֵן פְּרוּסָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים טְמֵאָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה פְּרוּסוֹת שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים טְהוֹרוֹת — תַּעֲלֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא תַּעֲלֶה.

Traduction

The Gemara further explains: What is the case of a piece, referred to by Rabbi Yoḥanan? As it is taught in a baraita: If a piece of a ritually impure sin-offering became intermingled with one hundred pieces of ritually pure sin-offerings, and similarly, if a slice of ritually impure shewbread became intermingled with one hundred slices of ritually pure showbread, the impure piece of a sin-offering or slice of shewbread is nullified in its respective mixture. Rabbi Yehuda says: It is not nullified.

Rachi non traduit

ר' יהודה אומר לא תעלה. דקסבר ר' יהודה בכל דוכתא מין במינו לא בטיל:

Tossefoth non traduit

רבי יהודה אומר לא תעלה. פי' בקונטרס משום דקסבר מין במינו לא בטיל ואין נראה דדוקא בדבר המתערב אית ליה לר' יהודה דמין במינו לא בטיל כמו שאפרש בסמוך אלא השתא טעמא דר' יהודה דקסבר כל שדרכו למנות לא בטיל דר' יהודה לטעמיה דאמר בליטרא קציעות דלא בטלה בריש התערובות (שם עג.) ובריש מס' ביצה (דף ד. ושם) וכי מוקי לה בנימוחה הוא דקאמר דטעמא דר' יהודה משום דמין במינו לא בטיל:

אֲבָל חֲתִיכָה שֶׁל חַטָּאת טְהוֹרָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה חֲתִיכוֹת שֶׁל חוּלִּין טְהוֹרוֹת, וְכֵן פְּרוּסָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים טְהוֹרָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּמֵאָה פְּרוּסוֹת שֶׁל חוּלִּין טְהוֹרוֹת — דִּבְרֵי הַכֹּל לָא תַּעֲלֶה.

Traduction

However, if a piece of a ritually pure sin-offering became intermingled with one hundred pieces of ritually pure non-sacred meat, and similarly, if a slice of ritually pure shewbread became intermingled with one hundred slices of ritually pure non-sacred bread, everyone agrees that the pure piece of sin-offering or slice of shewbread is not nullified in its respective mixture.

Rachi non traduit

דברי הכל לא תעלה. ת''ק מודה הואיל ואפשר למוכרן לכהן בהפסד מועט וחתיכה ופרוסה דרכן לימנות משום הפסד מועט לא מבטלינן איסורא דאורייתא ואע''ג דעיגול בטל בחולין ולא מזבנינן ליה לכהן התם הוא דעיגול גופיה תרומה דרבנן היא ורישא תעלה דאין להם תקנה אלא שריפה ואיכא הפסד קדשים:

Tossefoth non traduit

דברי הכל לא תעלה. נראה לפרש דטעמא דסיפא שנתערבה בשל חולין משום דלאחר שנתבטלה ראויה להתכבד בה לפיכך לד''ה לא בטלה אבל רישא שנתערבה בחתיכות טהורות של חטאות דכי נמי תעלה אין ראויה להתכבד בה דלא שייך כיבוד בפני כהנים במקדש ולהכי לת''ק תעלה דהוי כל שדרכו והא דפליגי בתוספתא במס' תרומות (פ''ה) בחתיכה של חטאת בין טהורה בין טמאה שנתערבה בחולין דרבנן אמרי תעלה ור' יהודה אומר לא תעלה צריך לאוקומה בנימוחה ור' יהודה לטעמיה דאמר (חולין קח.) מין במינו לא בטל וק''ק לפי זה אמאי לא נקט טמאה בשל חולין ד''ה לא תעלה דאין לומר דטהורות בטהורות עדיפא ליה דמשמע דלא צריך האי טעמא אלא לר''ל ונראה דלר' יוחנן הוי חידוש טפי לאשמועינן דבר שבמנין ולא איסור הנאה דמקדש מבטמאה דהוי דבר שבמנין ואיסור הנאה דאין חידוש כל כך והא דלא חשיב במסכת ע''ז חתיכה של חטאת טמאה בשל חולין דההוא תנא תרתי אית ליה כדקאמר התם איכא למימר דבקדשים לא מיירי ולפי טעמא שבקונטרס שתולה בהפסד מועט לא מצי למינקט בסיפא טמאה בחולין:

קָתָנֵי מִיהַת רֵישָׁא תַּעֲלֶה! אָמַר רַבִּי חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא: בְּנִימּוֹחָה.

Traduction

The Gemara asks: In any event, the first clause of this baraita teaches that a piece of ritually impure sin-offering can be nullified. This poses a difficulty with respect to the opinion of Reish Lakish, as such a piece of meat is an item that is sometimes counted and considered important in its own right, and it is forbidden by Torah law, but nevertheless it can still be nullified. Rabbi Ḥiyya, son of Rav Huna, said: This baraita is referring not to a whole piece of meat but to one that had been crushed and broken into small parts. Once it is no longer a whole piece, it loses its importance and can be nullified.

Rachi non traduit

קתני מיהת רישא תעלה. קשיא לר''ל דאמר כל שדרכו לימנות שנינו דהא הכא דרכן לימנות ובטיל:

אִי הָכִי, מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה?

Traduction

The Gemara asks: If it is so that the piece has been crushed, what is the reason for Rabbi Yehuda’s opinion that the piece is not nullified?

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source